כל התשובות לשאלות שלכם

"מצוות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו וגדולה היא משאר מצוות עשה" (הטור יו"ד סימן ר"ס)  מצוות המילה היא אות וברית ביננו ובין בורא העולם היא מעידה שהשם יתברך בחר בנו מכל העמים ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. להבדיל אין סוף הבדלות, גם בין הגויים, יש כאלה שכורתים את ערלתם מחמת סיבות רפואיות, מה שגורם להרבה אנשים להתייחס לברית המילה כאקט רפואי וכאמור לעיל חלילה מלהתייחס למצווה כה חשובה כמעשה טכני בלבד.

במצוות המילה החשובה שמכונה "פאר המצוות" ישנן מעלות נשגבות שלא מצאנו כמותן במצוות אחרות:

• נכרתו עליה שלש עשרה בריתות.
• מצוות מילה דוחה את השבת ודוחה את הנגעים.
• כל זכויותיו של משה רבינו לא עמדו לו עד שלא מל את בנו.
• אברהם אבינו שקיים את מצוות השם לא נקרא שלם על שמל עצמו.
• אלמלא מצוות מילה לא ברא הקב"ה את עולמו.
• מצוות מילה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
• מצוות זו היא עשה חמורה שיש עליה כרת.
• מצוות מילה היא חותם המלך בעבדיו.
• מצוות מילה נחשבת כהקרבת קורבן.
• מצוות מילה מצילה מדינה של גיהינום.
• זוכים על ידי מצוות מילה לגאולה, לקדושת א"י, לקבלת התפילות ולנשמה מיוחדת.
• מצוות מילה מקשטת את הצאצאים.
• מצוות מילה מרבה אהבה ואחדות בישראל.

נתחיל בהקדמה קצרה על המבנה הפיזיולוגי:
על הגיד ישנם (לכאורה) שלושה עורות: עור הגיד, עור הערלה ועור הפריעה. שלושת העורות הללו הינם רצף אחד של עור הנמשך לאורך כל הגיד ומכסה את כולו. תחילתו של עור הגיד (בצד הקרוב לגיד) היא מעל הכיס בהמשכו הוא מגיע (בדר"כ) עד קצה העטרה (סמוך לנקב שבראשה) החלק מעור הגיד המכסה את העטרה נקרא בשם "ערלה" ואילו שאר העור המכסה את הגיד (המשכו הטבעי של עור הגוף) נקרא "עור הגיד", כל הנ"ל למרות שאין כל חילוק במציאות בין הערלה לשאר עור הגיד.
תחילתו של עור הערלה במקום בו הוא מתחיל לכסות את העטרה (בצד הקרוב לגוף בסמוך לחריץ) וסיומו במקום בו הוא "מתקפל" פנימה תחת עצמו (בצידו הרחוק מהגוף בסמוך לנקב). בהמשכו הפנימי הוא ממשיך לכסות את העטרה אך צורתו משתנה לעור דק יותר. שכבת העור הפנימית (תת עור) נקראת "עור הפריעה". עור הפריעה מסתיים בחיבור לגוף הגיד מתחת ל"חריץ". נמצא אפוא כי עור הגיד (בחלקו המכסה את העטרה) הינו עור כפול של שתי שכבות עור הצמודות זו לזו: "הערלה" – שהיא שכבת העור החיצונית הנראית לעין, ו"עור הפריעה" שהיא שכבת העור הפנימית שתחתיה.
תפקיד המוהל לחתוך את עור הערלה ומקצת מעור הפריעה, לפרוע ולהוריד את עור הפריעה למטה, כך שתתגלה העטרה.

הסתבכתם?
לחצו כאן לתיאום פגישת "הכרת מעשה המילה" הסבר מעשי ומוחשי ע"י בובות מודולריות ללא עלות.

רשימת מוהלים מוסמכים הינה רשימה של מוהלים מוסמכים ומומלצים על ידי הוועדה הבין משרדית להסמכה ולפיקוח על המוהלים, וועדה המורכבת מאנשי מקצוע ממשרד הבריאות ומהרבנות הראשית לישראל והיא מתעדכנת מעת לעת בהתאם לפרסומי הרבנות הראשית.
הרבנות הראשית ממליצה להורים לבחור אך ורק במוהל מתוך רשימת המוהלים המוסמכים. מוהלים שעברו בחינות הלכתיות רפואיות ומקצועיות על ידי הוועדה הבין משרדית המורכבת מרופאים, רבנים ומוהלים נציגי משרד הבריאות והרבנות הראשית לישראל.

על פי ההלכה היהודית יש לספור 8 ימים מיום הלידה עד יום הברית כולל יום הלידה ויום הברית עצמם.
לדוגמא: תינוק שנולד ביום שני, ימול ביום שני שבוע לאחר מכן.   
משום שביהדות, היום מתחיל מהשקיעה/צאת הכוכבים (כמו ששבת מתחילה בשקיעה של יום שישי), תינוק שנולד אחרי השקיעה ביום שני, נחשב כנולד ביום שלישי. במידה והלידה הייתה סמוך מאד לשקיעה, ייתכן שיתווסף יום לחשבון.

נאמר ב פסוק "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" למדים כי מצוות מילה בזמנה (ביום השמיני) דוחה שבת, אך מצוות מילה שלא בזמנה (לא ביום השמיני)  לא דוחה את השבת. יש לדעת שיש מקרים יוצאי דופן למשל: כשנולד בין השמשות, בניתוח קיסרי ועוד… כמו כן יש פרמטרים נוספים שעל המוהל לקחת בחשבון, בכדי שיוכל להחליט על אופי וזמן הברית.
הרב דב קליין ישמח לעזור ולסייע לכם לערוך את ברית המילה בזמנה בכל מקום בעולם בארץ ובחו"ל- בעיר, ביישוב, במושב, בקיבוץ וכמובן גם בחגים בשבתות.

ראשית כל יש להבחין בין צהבת פתולוגית (מחלת הצהבת) שהיא תוצאה ממחלה זיהומית בכבד, לבין צהבת פיסיולוגית (צהבת היילודים) שאינה מחלה, אלא תופעה נורמלית אצל היילוד שנגרמת עקב חוסר בשילות הכבד בימיו הראשונים.

דחיית הברית עקב צהבת היילודים, היא אירוע שכיח למדי. עפ"י רוב הברית תדחה בימים ספורים בלבד, עד לירידת רמת הבילירובין לדרגה הרצויה. כדאי לדעת: על אף שלפי הקביעה הרפואית המקובלת כיום הברית יכולה להיערך גם בזמן שהתינוק צהוב, פעמים רבות יש לדחות את הברית על פי דרישת ההלכה.  על כן, כאמור, בכל מקרה יש להיוועץ במוהל מומחה שיקבע אם מצד ההלכה יש אפשרות למול או שיש להמתין עדיין.

ראשית כל יש להבחין בין צהבת פתולוגית (מחלת הצהבת) שהיא תוצאה ממחלה זיהומית בכבד, לבין צהבת פיסיולוגית (צהבת היילודים) שאינה מחלה, אלא תופעה נורמלית אצל היילוד שנגרמת עקב חוסר בשילות הכבד בימיו הראשונים.

הדעה הרווחת היא שכשרמת הצהבת היא פחות מ-12 מ"ג בילירובין, ניתן לערוך את הברית בזמן. אך מובן מאליו כי מס' זה אינו קבוע במסמרות, והדבר תלוי מאוד במספר גורמים נוספים, כשבראש ובראשונה קובע מצב בריאותו הכללי של היילוד. לכן על המוהל לבחון את התינוק ולקבל את ההחלטה באופן אינדיבידואלי. כמו כן, יש לבחון האם הצהבת במגמת עליה או ירידה. בכל מקרה, ההחלטה אם למול בזמן או לדחות את הברית תתקבל ע"י המוהל בלבד.

כתב השו"ע ביו"ד סימן רס"ה סעיף ו', וז"ל: "היכא דאפשר עבדינן למילה בעשרה והכא דלא אפשר עבדים בפחות מעשרה" עכ"ל. כלומר מניין בברית הוא לכתחילה, אך אם אין אפשרות ניתן לקיים את המצווה גם ללא מנין.

ברית מילה הינה פעולה כירורגית (לא פולשנית), שמצריכה סטריליות רבה שתמנע את כניסתם של זיהומים חיצוניים לגוף התינוק דרך הפצע הפתוח.

כלים ותחבושות – על כלי המילה והתחבושות להיות 'מעוקרים' כלומר, לעבור עיקור מחיידקים באוטוקלאב,  תוך כדי שהם בתוך שקית סיטרול או לחילופין להשתמש בערכת ברית סטרילית חד פעמית.

ידיים – יש לשטוף את הידיים לפני הברית עם סבון חיטוי בקטרציודי (ספטלסקארב) ולשפשף את הציפורניים עם מברשת מיוחדת. וכן לאחר כל לאחר כל נגיעה בדבר לא סטרילי יש לנקות שוב את הידיים בספטול (תרחיץ שמורכב מאלכוהול 70% וכלורהקסידין 0.5%). חומרי חיטוי אלו, הם החומרים שבהם משתמשים מנתחים בחדרי ניתוח.

פה – כיון שבמהלך המציצה נוצר מגע עם הפצע, יש לחטא את הפה בלסטרין ירוק (שמכיל אלכוהול ושמנים אחרים), וכך מפחיתים את הסיכונים לגרימת נזק לתינוק. (ע"פ מחקרים לבדיקת זיהומים בבי"ח שיבא)

• עצירת הדימום – ע"י לחץ זמני ומבוקר על כלי הדם הפתוחים עד לסגירתם וסיום תהליך הקרישה.
  חשיבות הלחץ רבה במיוחד כאשר במהלך המילה נחתך העורק הפרנולרי, שהינו ספק הדם העיקרי לעטרה.

• מניעת זיהום – מקום החתך שכבר איננו מכוסה בעור – חשוף לזיהומים וחיידקים. כיסוי הפצע בתחבושת מגן עליו מחשש זה.
• סיוע בריפוי הפצע – באמצעות קירוב והידוק הרקמות החתוכות זו לזו, דהיינו קירוב עור הפריעה לשפת עור הגיד החתוך, וכן הצמדת שטח עור הפריעה הנשאר לחסר העור שהתהווה בגיד.
• הפחתת הכאב – חבישה טובה מרגיעה את התינוק בזה שלוחצת על רקמות עור הפריעה ולא נותנת להם להתנפח, מצב שעלול לגרום לחץ על הגיד וכאב מיותר.
• מניעת כיסוי העטרה מחדש – ע"י שמירה שעור הפריעה ישאר למטה מן העטרה.
  חשוב לציין כי לחבישת המילה נדרשת מומחיות יתירה, בכדי להשיג באופן מקסימלי  את כל תכליות החבישה.

• אני משתמש בתחבושת שנקראת ג'ליסטל.

  תחבושת רפואית כירורגית (בעלת תקן אירופאי) היושבת ישירות על כדי הדם, מועשרת בפקטורי קרישה העוזרים לגוף בתהליך הקרישה , היא נמסה מעצמה ומפחיתה כאבים בצורה ניכרת. והשנייה מעליה כמקדם בטיחות תחבושת דקה ולא לוחצת, שמסייעת בהשגת כל מטרות החבישה.

  תחבושת זו מורדת כ24 שעות לאחר הברית.

ריפוי פצע הוא תהליך רב שלבי, שכולל את העור, כלי הדם, הדם ומרכיביו.
השלב הראשון בריפוי מתחיל תוך שעתיים מהפציעה בהשפעת אנזימים המשתחררים בעקבות הפציעה. כלי הדם באזור החבלה מתרחבים, כדי לאפשר לכמות דם גדולה יותר להגיע למקום. הדם נושא עמו חמצן (בכדוריות הדם האדומות) ותזונה לתאים, ואלו עוזרים לתאים באזור החבלה למנוע את הנזק ולתקנו, הדם מביא גם כדוריות דם לבנות, שתפקידן להרוס ולבלוע את החיידקים הזרים ואת התאים המתים ולהוציאם מהאזור. הדבר מקל על יצירת רקמה חדשה ובריאה מאוחר יותר. הדם יוצר גם קרישים המונעים את התפשטות הזיהום. שלב זה מכונה השלב הקטבולי, מפני שבו הרקמה הפגועה עוברת פירוק (קטבוליזם) ונוזלי הרקמה יוצאים מהגוף. שלב זה נמשך כחמישה ימים, ואורכו תלוי בגודל הפצע.
השלב השני בריפוי מכונה השלב האנבולי, ובו מבוצעות הבניה מחדש של הרקמה (אנבוליזם). בשלב זה נוצר קולגן, שהוא סיב המרכיב רקמות חיבור העוזר להקשות ולאחות את קצות הפצע. מתהליך ריפוי הפצע, מופיע תהליך הכולל אודם, חום כאב ונפיחות הנובעים מזרימת הדם המוגברת לאחר הפגיעה, שימוש בתחבושות איכותיות, והדרכת ההורים על שמירה הגיינית של המקום, הכוללת החלפת טיטולים ושטיפת המקום ללא סבון מגרה תתרום בהחלט לזירוז תהליך הריפוי.